<h1>ספר הפרדס — שער שמיני</h1>
<h2>דף מב.</h2>
אמרו חכמים ז"ל שחייב אדם להתחנן לפני הבורא ב"ה קודם שיעשה שום מעשה שצריך סיוע אלקי ויבקש רחמים שישלח השם הצלחה במעשה ידיו. גרסינן בבבא מציעא בפרק המפקיד תנו רבנן ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר בא"י אמ"ה השולח [ברכה] בכרי זה, מדד ואחר כך בירך הרי זו תפילת שוא, לפי שאין ברכה מצויה לא בדבר המדוד ולא בדבר השקול ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך, ודרשו ז"ל באסמיך בדבר הסמוי מן העין. נראה לי דשמעינן מהכא ג"כ דאלו שמונין מה שיש להן בשעת השבועות של מיסין ותשחורות שחייב לומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למנות אומר בא"י אמ"ה השולח ברכה במה שנתת לנו, דקל וחומר הוא ומה במקום שיש מעט מממונו מברך, במקום שיש כלו אינו דין שיברך, ואולי נאמר שאינו דומה דדוקא לגבי גורן אמרוהו מפני שהוא כדבר האבוד שקברו תחת הקרקע והקב"ה מחזיר לו אבידתו על אחד מאה שערים, וע"כ ראוי להודות לבוראו על עניין גדול כזה, אבל בזה שכבר הוא תחת רשותו לא אמרו. ועוד שלא מצינו נוסח זה בתלמוד, אבל אני רואה שרב עמרם גאון ז"ל כתב נוסח בפני עצמו בפרק קמא דברכות בשעה שאדם קורא קריאת שמע ונוסח זה אינו בכל התלמוד כנ"ל.
